יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

הבית הפתוח

"מ'ניינים?", הוא חצי-נרדם לי בטלפון, "איפה את שבת?"

השאלה הזו כל כך פשוטה ושגורה וטבעית אצלנו, שאני לא מופתעת שהיא הוצגה ע"י בן-מגזר-לשעבר. ואולי זה, יותר מכל דבר, מעיד על מידת ההתעסקות שלנו, כיחידים וכמגזר, בשאלת-ההימצאות-בשבת. (בהיעדר שם שלא נשמע כזה פילוסופי.)
יש לי כל מיני גיבובי תיאוריות על זה, אבל לא נראה לי שצריך מאמר מדעי בשביל להבין למה זה הגיוני שדווקא במגזר הדתי השאלה הזאת תהיה כ"כ פופולארית.
#קודם כל, אצלנו השבת היא יחידה אחת. אין להיות בסעודת שישי אצל ההורים בעיר ואז לנסוע אל חברים במושב. ואם אתה הולך להתחייב על מינימום 25 שעות במקום אחד, כדאי לבחור טוב.
#אנחנו מתחתנים (ובואו נכיר בזה - יולדים ילדים) מוקדם. מרביתנו מוצאים את עצמם במרדף אחרי תשלומי שכ"ד ושאר חשבונות הרבה לפני גיל 30, ובדר"כ תוך כדי לימודים לתואר ראשון. תוצאה אחת של העובדה הזאת היא שחיי החברה שלנו לפעמים נדחסים ליום אחד בשבוע – שבת. וגם זה בהנחה שזכינו להיות ברי המזל שלא עובדים בשבתות. ושוב – יום אחד בשבוע לחיי חברה – נרצה לנצל אותו היטב.
#במגזר שלנו נהוג לברוח מהבית בגיל 14-15 לפנימייה באלוהים-יודע-איפה, שאליה הגיעו עוד בנים/בנות רבים/רבות מעשרות מקומות אחרים בארץ, כך שאם נשארת בקשר עם חברים מהישיבה/אולפנא, יש מצב שחיי החברה שלך פזורים כעת על ארבעה-חמישה מחוזות בארץ, ומן הסתם, תטרח לקפוץ לחברים המרוחקים-גיאוגרפית ממך לשבת אבל לא לפחות מזה, כי מגוחך לנהוג שעתיים בכל כיוון בשביל שעה-ארוחת-ערב-של-אמצע-שבוע.
#שבת היא יום מהותי. חוץ מיום מנוחה, יש לה עוד כל מיני מאפיינים ומעלות, ובעניין זה, באמת, כל אחד והפילוסופיה שלו.
משהנחנו את היסודות, הקדמנו הקדמות והבהרנו הבהרות, נמשיך בתמלול שיחת הטלפון:
"אצל חברים שלי, הנזל וגרטל (השמות אינם בדויים, הם פשוט מחליפים את X ו-Y, כי השיחה הזו הייתה מתנהלת בדיוק באותו האופן, לא משנה באיזה זוג היה מדובר). זוכר את הנזל וגרטל?"
"זוכר, כן", הוא מתמהמה לרגע ואז שואל: "תגידי, את מרגישה נוח להיות אצל חברים נשואים שבת שלימה?" ולפני שאני עונה הוא משתתף "כי אני, אם אני לא בזוגיות, אני די לא סובל את נוכחותם של זוגות אחרים."

שואלים אותי את השאלה הזו המון. לא כי אני הלא-בזוגיותית היחידה שמתארחת אצל זוגות, אלא, אני חושבת, כי אני מכירה היטב ומניסיון את שני צדי המתרס; יצא לי להיות חלק מזוג המארח רווקים, ועכשיו אני זוכה להיות בצד השני, כבר די הרבה זמן, ואנשים מניחים שיש לי בסיס טוב להבנה של הסיטואציה. נהייתי קצת מתרגמת-בין-המחנות. זה מתבקש ובסדר גמור מבחינתי.
בכל אופן, התחלתי לענות לו, ודווקא באתי בטוב, אני הרי נוסעת אל חברים נשואים, מן הסתם יש לי סיבה טובה, אבל במקום כל השבתות הממש-מוצלחות שהיו לי אצל כל מיני זוגות, כשהוא שאל, יכולתי לזכור רק את השבת האחת, הממש איומה, אם כל האסונות, שגרמה לי לרצות לעשות רוורס מכל עניין השבת המשותפת ולהתחפף משם עוד לפני ששבת בכלל נכנסה (ולמצוא את עצמי צועדת ברגל בלב ריכוז אתני מוחזק כעוין, בערב שבת. כן, זו הייתה נראית כמו אלטרנטיבה ראויה).
מהשיחה שלי עם המצוטט, בה אני מסבירה מה כיף לי ומה לא, בשבתות אצל חברים, יצא מדריך: איך כן ואיך לא לארח את החבר/ה-שאינו/ה-בזוגיות שלכם לשבת.
[הכל מבוסס על מקרים שקרו באמת, וכן, אפשר לשלוח לי שוקולד ותנחומים. אבל באמת שרק שבת אחת הייתה ממש נוראית, אז שוקולד במידתיות, בבקשה.]
נעבוד עם המושג "שאינו-בזוגיות" (להלן בקיצור: שב"ז), ובתוכו כלולים רווקים, גרושים, אלמנים, וכל הגדרה זוגית-משפחתית אחרת שנראית לכם. התלבטתי הרבה אם אני רוצה "לייצג" קבוצה כ"כ גדולה, ובסוף החלטתי שכן, אחרת בשביל מה לשתף? עם זאת, כל אחד והשב"זים שלו. הכניסו את ההיכרות האישית שלכם איתם לתוך המשוואה.

1. לעולם אל תזמינו שב"ז בתאריך מיוחד עבורכם. לא ביום ההולדת של אף אחד משניכם, לא ביום השנה לדייט הראשון שלכם, לא ביורצאייט של בוקי, העציץ המשותף הראשון שלכם, תהא מנוחתו עדן, ובטח ובטח ו ב ט ח לא ביום הנישואים שלכם, על אחת כמה וכמה אלף פעמים אם מדובר ביום הנישואים ה*ראשון* שלכם!
[אני יודעת שאתם חושבים "אוקיי, זה די ברור מאליו", אבל תזכרו – הכל מבוסס על דברים שקרו באמת.]
אפילו אם אתם חושבים שאתם מזה-לא-זוג-פוצי-מוצי, אפילו אם אתם חושבים שאתם לא סנטימנטליים סביב תאריכים, אתם כן. כולם כן. ההתנהגות שלכם, שתושפע מהתאריך, באופן בלתי נמנע, תהיה בלתי נסבלת עבור השב"ז הממוצע.

2. אל תהיו פיזיים מדי בסביבות השב"ז שלכם. אני לא יכולה להגדיר גבולות בשבילכם, אבל זכרו: עדיף להיות זהירים מדי מלהיות לא-זהירים-מספיק. בואו נגיד שנשיקת שבת-שלום זריזה זה בסדר, אבל אם השב"ז שלכם יושב שם ותוהה אם אתם מנסים ליזום שלישייה אתו – הופס, הלכתם רחוק מדי. [וזה לא שאנחנו חושבים שאתם לא אטרקטיביים, ח"ו, אלא שחלקנו לא מצליחים להתמודד עם אינטימיות עם בנזוג אחד, אנחנו לא חושבים שהגדלת הפורום זה מה שיעזור.] אגב, אם זה אכן מה שאתם מנסים לעשות - לא שופטת.
-והרשו לי לדייק אתכם - אם השב"ז שלכם הוא שב"זית, ואתם, איכשהו, עדיין שבויים בקונספציה ש"לבנות זה לא מפריע", כי החברה פטרה אותן מהזכות להחזיק בליבידו - אתם מטומטמים.

3. חשבו מראש על סידורי ישיבה שלא מוציאים אתכם דושבגים ואותו קורבן חברתי.
בשום פנים ואופן אל תשבו ביחד מולו אם אין אנשים נוספים סביב השולחן. תחשבו על זה ככה - אם הוא היה רוצה לשבת מול מסך פלזמה שמציג את כל מה שאין לו, הוא היה הולך לקומדיה רומנטית בכיכובה של קת'רין הייגל (וסובל פחות!).

אם יש לכם שולחן עגול - שיחקתם אותה.

4. אל תדחקו בשב"ז שלכם לספר לכם סיפורי דייטים. הם אולי משעשעים, אבל לא תמיד בשבילנו.

5. אפשרו הדדיות בקשר. אפילו אם אתם זוג פלוס ארבעה (ס', נ', א', ש', ה', - נשיקות לכולכם וסופגניה מטאפורית ל-מ'), יכול להיות שלשב"ז בא לארח אתכם. הבית שלו הוא לא פחות בית משלכם, ואולי הוא לא פחות כשיר לארח. אם הוא מזמין - סמכו עליו שהוא מסוגל. אם זה לא יעשה לו התקף לב - הזמינו את עצמכם בטון לא-מחייב. אולי הוא לא חשב על האופציה ודווקא ישמח לארח אתכם בדירת רווקים ירושלמית מוכת מקקים שאיש לא ראה את רצפתה בשמונת החודשים האחרונים. (או שזה בכלל לא המצב ויהיה לכם סופר כיף!)

5. נסו להזמין שב"זים ביחד. לא בניסיונות לשדך ביניהם בהכרח, למרות שאין בזה פסול. יחסוך לכם את כאב הראש של סידור השולחן הפוליטיקלי-קורקטי.
סעיף בת: תנו לשב"ז שלכם את האפשרות להביא אתו מישהו. אתם תרוויחו אורח חדש, והוא ירגיש, ככל הנראה, יותר בנוח. נסו להגיש את ההצעה הזו בנונשלנטיות מרבית.

6. אם הזמנתם שב"ז שהוא חבר ותיק של אחד מבני הזוג, אפשרו לו זמן איכות לבד עם החבר המקורי שלו. לא שבת שלימה. אולי רק חצי שעה.

7. אל תריבו בפני השב"ז. אם אתם חושבים שאתם מעודדים אותו ככה, כשאתם מנסים לשכנע אותו שנישואים זה לא גן של שושנים וכו' וכו' – תפסיקו!
א. אנחנו יודעים. אנחנו לא חושבים שזוגיות זה קל.
ב. ריבים הם אינטימיים לא פחות מההיפך מריבים, נו, איך נקרא לזה. שלום בית!
ג. זה לא משכנע ולא יוריד את הכמיהה של השב"ז הממוצע לזוגיות, רק יגרום לו, אולי, לדאוג לכם.

8. אם אתם מסתבכים עם כל ההנחיות האלה או לא בטוחים בעצמכם, חכו עד שיהיו לכם ילדים. נכון שהרבה שב"זים מעוניינים בזוגיות *ו*ילדים, אבל בדר"כ, רעיון הילדים רחוק משב"זים לפני שהם יכולים לעשות ממנו רעיון רומנטי ("אני רוצה שיהיה קיים בעולם יצור חי שהוא חצי אני וחצי הוא"), ונכון לעכשיו, ילדים יהוו שוברי קרח ומפיגי מתח הרבה לפני שיהיו אובייקטים מעוררי קנאה.

9. לעומת זאת, אל תדחפו את הילדים שלכם עלינו. נסו לחוש את הסיטואציה. חלקנו מתים על ילדים, כולל הנזלת והבייביסיטר בזמן השנ"צ בשבת, אבל לחלקנו השמלה הזאת עלתה הון, אנחנו לא רוצים נזלת עליה, ובחייאת שהילדים שלכם לא יעשו לנו השכמה בבוקר (תודה לא' על כל תרומותיה לפוסט זה. אני, אגב, מייצגת את הצד השני. ללכת עם הילדים שלכם לבית כנסת יד-ביד, תקשיבו. מוסיף לי שנות חיים. חרף הנזלת).


10. והכי חשוב: אל תניחו שלא נרצה לבוא. אל תימנעו מלהזמין (אותנו אליכם או אתכם אלינו). אתם חברים שלנו. הייתם כאלה לפני שהתפצלנו למחנות הנשואים והלא-נשואים, שמחנו בכם אז ואנחנו שמחים בכם עכשיו.

{בהתחלה כתבתי בכוכביות, ובעריכה הסופית החלטתי למספר. לא ייאמן - יצאו לי עשר דיברות.}

אני מניחה שעד עכשיו הבנתם שאני מסתובבת בבתים של זוגות צעירים הרבה. מתוקף תפקידו המקורי של הבלוג, הבאתי משם גם משהו בשבילכם.
[נכתב במקור וכו', מגזין 'הלל]

מה תצטרכו?
כל דבר שצריך במילא להימצא בבית ואפשר להפוך אותו למיצג אסתטי ודקורטיבי. אספתי שלוש דוגמאות אמתיות משלושה בתים אמתיים, ואני מקווה שמשהו מהן יעורר בכם השראה:

בבית המגניב של שמואל ויעל מכינים סושי מעולה ומכניסים אורחים ברמה של חמישה כוכבי אברהם אבינו. חוץ מזה, הם גם סידרו את הספרייה שלהם לפי צבעים! [אם חסר לכם ספר ורוד, המדור ממליץ על "מן המצר" של י.ח. ברנר. אין על מה.] המיצג הצבעוני הזה מאיר ומשמח את הסלון, בלי מאמץ מיוחד.


    
בבית של אורי ונעמי תולים את הספלים היפים בחוץ. מחוכם ומקסים. אפשר לקנות מוט תלייה, ואם אין מקום למוט, אפשר להתקין מתלים בתחתית ארון או מדף קיימים: סמנו לאורך קו האמצע של תחתית הרהיט נקודות במרחק שווה, לפי גודל הספלים כשהם בתנוחת "שכיבה", דפקו מסמר לתוך הנקודות, שלפו אותו החוצה והבריגו לחורים קרסים מכל חנות פרזול. ספלים יפים הם קישוט מטבח מושלם.
בבית של נדב ושני מציגים קטניות בצנצנות שקופות (וממוחזרות!) 
על מדף מטבח חמוד (ממגירה!). קטניות מצטלמות נהדר ומחמיאות מאוד למטבח. הן מוסיפות צבע ומקשרות את המטבח לבאסטות בשוק וחנויות תבלינים ריחניות.



יש המון חפצי נוי ודקורציה שאפשר להכין לבד בבית, אבל האמת היא שלא תמיד יש לנו זמן או כסף או אפילו מקום להשקיע בהם, לכן כדאי לאמץ תפיסה אסתטית כלפי כל דבר שנכנס הביתה ולבחון האם נוכל לעשות באותו חפץ שימוש נוסף על זה הפרקטי והברור מאליו.

עד כאן לפוסט זה.

רווקים שמעתה יוזמנו לחבריהם הנשואים כל שבת ומעוניינים להעביר איומים על חיי במייל - אנא, אל תהססו, אני כאן בשבילכם - hatafranit@gmail.com

שבוע מבורך,
התפרנית

{בתגובות כאן ובפייסבוק, אתם מוזמנים להוסיף סעיפים כאורחים וכמארחים, ויחד ניצור את ה'אני מאמין' השלם לאירוח בין-מצבים-משפחתיים. יאללה?}

18 תגובות:

  1. הו. הו.
    גיחכתי בעקביות וזיהיתי את הספריה.
    השבת נזכרתי בשוסי.
    ומן המצר? באמת? טוב, אני אבדוק.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא פייר. אני מספרת לך הכל, עם יותר קללות משאני מרשה לעצמי בכתב, ועד שאת מגיעה לקריאה של הדברים בבלוג הם כבר חדשות ישנות בשבילך ורק מעלות גיחוך. אם כי עקבי, אז זה בסדר.
      יצויין כי כששמעת אותם לראשונה צחקת ממש!

      מחק
  2. כתבת מקסים. תודה על התובנות החשובות:)

    השבמחק
  3. יש לי גם סיפור! אבל הוא כואב מדי.. הבה נסכם כך: אל תזמינו זוג חברות של החצי הנשי, וכשאחת מחזל"שת לבטל גם את השניה ולהזמין זוג נשוי. שבת מבאסת ובודדה זו הייתה..

    השבמחק
    תשובות
    1. אני לא מבינה. מי היה המזמין? נשמע מהתיאור כאילו הייתם שני זוגות, לא?

      מחק
    2. אני מהצד של החברות הרווקות..
      זוג נשוי הזמין אותנו ואחרי שחברתי הודיעה שהיא לא באה בסוף, הוא ביטל אותי והזמין זוג אחר.

      מחק
    3. אוי, לא! כמה נורא! :( לא מבטלים אורחים בלי סיבה טובה, לא משנה המצב המשפחתי שלהם. נשמא מבאס להפליא. :(
      |חיבּוּגּדול|, כמו שאומרים אצלנו.

      מחק
  4. באמת גם השבת היה סושי :)
    ואם כבר שמת את התמונה של המגירה וכתבת על זה, למה לא קישור ישיר לפוסט המדובר?
    קצת עריכה! קצת שיווק!
    וחוץ מהקטע של הילדים, אני חושבת שאנחנו ממש בסדר :)
    פוסט מעולה.

    השבמחק
    תשובות
    1. חשבתי על זה לרגע, אבל אני כבר יוצאת מנקודת הנחה שקוראי הבלוג הם לקוחות חוזרים. את צודקת, אני אערוך את זה אולי.

      אתם לא "ממש בסדר", אתם בשלישייה המובילה ב"מקומות שכיף לי להיות בהם בשבת". הוד סנוביותי! אם זה לא מחמיא לכם נואשות, אני לא יודעת מה יעשה את העבודה.

      מחק
  5. או אם ג'י!!
    |קריאות גיל|

    התלהבנו ק ש ו ת

    חיבוקים ונשיקות מותק!

    סתיו

    השבמחק
    תשובות
    1. יו, אני שמחה שהצלחתי לעשות את זה! :)

      חזרה, בצירוף געגועים ודרישה לתמונות חדשות של הילדים שלכם בפייסבוק. :)

      מחק
  6. פוסט מעולה!
    מצחיק, ונכון!!
    אישית, אני מרגישה קושי בעיקר באירוח בשבתות ביישובים/משפחות-מאד-דוסיות-בסגנון-היישובים.
    ממש לא באה לקטלג ולהסיק מסקנות, פשוט מתארת מצב - שם היה לי הכי קשה
    (מוזר שלפני הגירושים אלו היו המקומות הכי מקבלים עבורי).

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לך!

      והאמת היא שזה לא כ"כ מוזר - זה בדיוק הסוג שמפחדים מגרושות, ואת יודעת איך אנחנו מתנהגים עם מה שמפחיד אותנו... אנחנו תוקפים.

      |חיבוק|

      מחק
  7. תודה על הפוסט.
    כתוב בחן רב, ובאמת נותן כמה נקודות למחשבה.
    נראה לי שאנחנו הכי נופלים בסדר הישיבה בשולחן.

    נראה לי שיש גם בעיה של רגישות יתר (אי שאלת שאלות אישיות מדי וכד', חשש מלדבר יותר מדי על דברים שאנחנו עושים ביחד וכד'), ואני מרגיש שאני אישית לוקה בה קצת.
    לא כל כך יודע למצוא את השביל...

    יש לציין שלפעמים יש תחושה לא ברורה של מעין מתח, או נתק, או חוסר נינוחות, שאני לא יכול לקשר לאחד הדברים שכתבת. אבל אולי השב"ז העיקרי שלנו רגיש במיוחד.

    ודבר אחרון שעלה בי בעקבות הקריאה, אני באמת מרגיש שלזוגיות יש את המחיר והמורכבות שלה. זה לא לוקח מאף אחד את הזכות להרגיש בודד ועצוב, אבל זה קצת מכניס לפרופורציות.

    שוב תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. בשמחה רבה.


      אני שמחה לקרוא שאתה מחפש את השביל, ותן לי להרגיע אותך - רגישות היא כבר 70% מהפתרון (השאר בתקשורת - לשאול ממש מה השב"ז שלכם היה רוצה שיראה אחרת ומה שיישאר כמו שהוא, ולהגיד מה משמח אתכם), אז אתה במצב מעולה.

      שכוייח, כמיטב המסורת.

      מחק
  8. אוי אוי. ומה ראיתי היום באוטובוס אם לא התחבקויות והתנשקויות. לא ידעתי לאן להסתכל! אבל שמחתי שהזוגיות שלהם פורחת וקיוויתי שגם אני, בבוא היום, אפדח אנשים אחרים.

    השבמחק
    תשובות
    1. זה, בסופו של דבר, הייעוד שלנו, להביך את הזולת. :) בקרוב אצלך!

      מחק