יום רביעי, 7 במאי 2014

כרוניקה של משהו כלשהו ידוע מראש

בלעך, ימי הולדת!

זהו, אחרי גיל 21, אין שום סיבה לשמוח מהם. בגיל 17 אפשר לתרום דם ולהתחתן באישור הורים, (אומרים שיש גם אנשים שמוציאים רישיון נהיגה בגיל הזה), בגיל 18 אפשר לעשות את זה בלי אישור הורים וגם לשתות ולעשן מותר, להצביע ולעשות מיליון דברים אחרים, בגיל 21 אפשר להוציא רישיון לאקדח בארץ (20 לנשים) ולשתות בארה"ב. אחרי זה, אלה רק קמטים וביציות גוססות בייסורים. ודווקא קמטים עוד אין לי.

ובכן, אני אהיה בת 27 בעוד כמה ימים, ותנו לי לגלות לכם, אני לא מתמודדת עם זה יפה. תגידו תודה שאתם לא עומדים קרוב אליי מספיק בשביל לשמוע אותי מייללת "למה?? למה 27?? מה עשיתי שזה מגיע לייי??".

ואני בדרך כלל לא כזאת קלישאתית. בחיי. אבל הפעם, השנה, אני מרגישה איזה משא כבד, איזו עננה מתגנבת אל לבי, כאילו יש ממש במספר הזה, כאילו גיל הוא לא כלי מדידה שרירותי לחלוטין, כאילו בט"ו אייר אני אהפוך לאישה אחרת, בן רגע, אולי מחושבת או ממורמרת יותר (על מי אני עובדת? אני לא יכולה להיות ממורמרת יותר) ולכן יש סיבה לחשוש או להתרגש מהיום הקדוש.

אז איך אני כן מתמודדת עם משאות ועננות? אני מדברת וכותבת עליהם. אני מיידעת אנשים סביבי באיכסה ובחוסר ובצורך הזה שאין לי איך להגדיר אותו וייתכן שאין להם איך למלא, אבל אני כל כך אעריך אותם על עצם הניסיון. ואני לא אומרת שהדרך שלי טובה או נכונה יותר, אבל הדרך שלי טובה ונכונה יותר. ובעיקר סביב זה אני רוצה להלאות אתכם.

כבר שעה אני מציקה לכמה חברים דוברי עברית ומחוברים לוואטסאפ בשאלה האם יש מקבילה עברית לביטוי "setting someone up for failure". אחת מהן אישרה את "לייעד אדם לכישלון" ולכן אני אשתמש בו. ומיד אציג את השאלה – למה אנחנו מייעדים אנשים לכישלון במערכות יחסים? למה זה קורה באופן מיוחד סביב אירועים או משברים?
למה את לא אומרת לו שאת שונאת ורדים?
למה את לא אומרת כשאת צריכה חיבוק?
למה אתה לא אומר מה מפריע לך?
למה את חושבת שאם הוא לא "יודע לבד" זה פחות שווה? למה אתה חושב ש"אין לי כוח להיכנס לזה" זה תירוץ מספיק טוב בשביל לא לעזור להם להבין מה לעזאזל לא בסדר?

ואני לא מתייחסת דווקא למערכות יחסים רומנטיות. ודאי שלא, אני הרי לא נמצאת באחת. אלה כל מערכות היחסים האחרות שעושות לי את המוות (אוהבת אתכם הרבה).

מה אני כבר מבקשת?
תגידי לי מה את רוצה ליומולדת כשאני שואלת, תגיד לי איך אני יכולה לעזור עם הבעיה הזאת, אל תגידי לי לא להתקשר ואז תתרגזי כשאני מחכה לעדכון מתי את כן רוצה שמישהו יהיה בקשר, אני לא יכולה להיות אמפתית כשאתה אומר שאתה "כועס וזהו", אל תבקשי ממני לארגן לך מסיבת יומולדת ואז תבריזי כי את, מתברר, מדוכאת מדי בשביל מסיבת יומולדת... אלוהים ישמור, עזרו לי לעזור לכם!

ועזבו אותי ואת כל מערכות היחסים הבעייתיות שלי – אתם. מה אתכם? מה עשיתם לאחרונה בשביל לעזור למישהו אהוב להבין אתכם טוב יותר? לתזמן טוב יותר את החיבוקים שלו? לקנות לכם את הדבר הנכון?

אני רק מציעה לכם, בידידותיות, לפתוח את הפה. לא בשביל לנשוך, לא בשביל להפטיר "הכל בסדר" רפה, לא בשביל להתרגז עליו על הפאשלה הנוכחית ועל כל דבר מעצבן שהוא עשה בחמש השנים האחרונות בו זמנית – בשביל לקדם את האינטרסים שלכם תוך מזעור אפקט הלדפוק-ראש-בקיר של הצד השני בטנגו המסורבל הזה. אני מבטיחה לכם, לכולנו יהיה יותר נעים.

אל תתנו לנו לשחק בניחושים. אם לא תגידו לנו איפה כואב, אנחנו מבטיחים לדרוך במיליון מקומות אחרים עד שנמצא לבד.

נסו להחליף גישה; במקום להיזהר מלאזכר את יום ההולדת שלך שלושה שבועות לפני התאריך, בשביל "לראות אם הוא יזכור לבד", נסי להגיד יום קודם שאת שמחה שיום ההולדת שלך מגיע סופסוף, ואל תסתכלי עליו כשאת מדברת, שתהיה לו שהות להסתיר את התדהמה המאיימת להישפך על פניו. במקום לרטון לחברה אחת שכל האחרות לא מתקשרות, יידעי את כל האחרות שתשמחי שיתקשרו. במקום לנהום ולהיות בטוח שהאינטונציה שלך אינפורמטיבית כמו שלוש פסקאות, תתבטא מילולית, אחינו. השתחררת מלהיות שישיסט ו/או חי"רניק מחוספס לפני הרבה שנים וגם אז זה לא היה סקסי.


בכל מקרה, אחרי כל ההטפה הזאת, אני כמובן צריכה לעמוד בסטנדרטים שאני עצמי מציבה ולכן, לבקשת המשפחה שלי, עליי ללכת לנסח רשימת דברים שאשמח לקבל ליומולדת. בינתיים, אשאיר אתכם עם רעיון ליצירה שאממ.. אולי תרצו להכין ביחד עם אנשים. כשחם בחוץ וצבעים מתייבשים מהר וכאלה. יאללה.


{***שימו לב שאני אמנם מטיפה לכם להיות ישירים לגבי הרצונות והרגשות שלכם וכאלה, אבל אם אתם מבקשים מתנות בלי שמישהו הביע רצונו לתת לכם מתנה ושאל במיוחד מה תרצו, קחו בחשבון שהוא עשוי לשאול משהו כמו "למה, מה אני אי פעם קיבלתי מכם?" כי אולי גם הוא קורא את הבלוג שלי והחליט לנסות להגיד מה מפריע לו. רק אומרת. וככלל, מתנות מקבלים, לא מבקשים. Proceed with caution.}

מקור ההשראה הפעם:




מה הסיפור?
מורחים צבעים על קנבס, כך שיש לנו סט ראשון של גבולות - אלה שעוברים בין כתם צבע לכתם צבע אחר - ואחר כך מרכיבים מעל סט של גבולות אחרים לגמרי. ואז מקפצצים ברוב סיפוק עצמי, בגדול.


חדי העין יבחינו שאני משתמשת בצבעי אקריליק זולים ובמברשות פוּשטיות לגמרי וזה כל מה שצריך בשביל הפרויקט הזה.
כסו את הקנבס איך שבא לכם, הטכניקה הזאת מאוד סלחנית.
לא לשכוח את דפנות הקנבס.
גזרתי רצועת מסקינגטייפ נייר צר (אל תשתמשו באחד השקוף, הוא לא נדבק לצבע יבש) באורך של 10 ס"מ והתחלתי מהפינה השמאלית למטה. אחר כך הנחתי את האחת מעליה שפונה לצד הפוך, ואז את זאת שמימין לראשונה שהדבקתי וכן הלאה.
שימו לב לשני הסימונים השחורים שציירתי על השולחן שלי. ביניהם יש 10 ס"מ בדיוק. אני מניחה את רצועת הדבק וחותכת:
השלמתי את הפערים בפינה הימנית למטה עם חתיכות מסקינגטייפ קטנות.
כשהתחלתי להכניס את השורה העליונה, התברר שלא הכל מדויק לגמרי (שזה הגיוני, הרצועות לא נמדדו בדיוק מכני), אז איפה שהיה צורך, קיפלתי פנימה חלק מאורך הרצועה:
רואים את התיקונים שם למטה בפינה הימנית?
מרחתי שכבת צבע לבן עבה על הפערים שבין רצועות המסקינגטייפ,
הנחתי את הקנבס לייבוש בחוץ, התיישבתי לידו, ותהיתי מי מאתנו יתייבש ראשון.
אני, כמובן.
אחרי ייבוש מלא, הסרתי בזהירות את רצועות המסקינגטייפ, וזה מה שהתקבל:

אני לא בעד פדנטיות מוגזמת סביב עבודות כאלה, אבל בנקודות בהן הרגשתי שהצבע הלבן נזל מתחת למסקינגטייפ בצורה שהפריעה לי בעין, נכנסתי עם מברשת קטנה, טבולה בצבע הפגוע, ומרחתי אותו על הכתם הלבן. זה קל, כי הצבע נתפס על האקריליק הלבן בלי בעיה וכי הגבולות הלבנים, בגלל שהם נוצרו ע"י לא מעט צבע, מוגבהים מעל שטח הקנבס ולכן אפשר לצבוע סביבם בקלות. מקווה שזה היה ברור. אני מתכוונת שהגבולות הלבנים הם תלת ממדיים, כי הם נוצרו ע"י כמה שכבות של צבע לבן, אחת על השנייה. כן, אוקיי, זה הגיוני. אתם תהיו בסדר.
ככה זה נראה אחרי תיקונים קלים (אפשר לראות את ההבדל רק אם צפיתם בתמונות הקודמות בהגדלה):


בזאת תם עוד פוסט בו אני מנסה לפצות על כך שאני לא מציירת. תמיד כיף.

לכו דברו עם מישהו שאוהב אתכם. אם אין מישהו כזה בסביבה הקרובה, ובמילא יש לכם שאלות שאני עשויה להיות מסוגלת לענות עליהן, אתם יכולים לדבר אתי. hatafranit@gmail.com


שיהיה לכם המשך חודש אייר נעים, על ימי החג הפזורים בו ומזג האוויר הנסבל-יחסית,

התפרנית
[ששונאת ורדים! מתעבת! יש להם ריח מתוק ומחליא של... ורדים. וקוצים! בשביל מה קוצים?!]

11 תגובות:

  1. אוי, נשמע פרויקט כיפי ביותר!
    איך את מגיעה לכל הפינות האלו במרחב הווירטואלי?!

    השבמחק
    תשובות
    1. יש לי מעט מאוד שליטה עצמית. :)

      מחק
  2. מקסים! עושה לי חשק. ואני שונאת לצייר...:)

    השבמחק
  3. אני בעד חמניות.

    פוסט מקסים.
    תודה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לך.

      אני מאוד מאוד אוהבת חמניות.

      מחק
  4. אני לא אומר שזה הפוסט הכי מוצלח שלך אי פעם, כי את כותבת הרבה ואין לי זיכרון חזק לאימפקט רגשי- בטח לא מספיק בשביל לדרג. אני אומר שזה אחד היותר נוגעים.
    והייתי עובר לעשייתן עם מי שצריך אבל היא ישנה כרגע

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לך על זה.


      [אפילו תודה על ה"כותבת הרבה". אני יורדת על תדירות הפרסומים העלובה שלי בכל הזדמנות.]

      מחק
  5. והכי חשוב, יומולדת שמח!

    השבמחק