יום רביעי, 25 ביוני 2014

Buzzin' About

מצד אחד, לא הייתי כאן המון זמן.
מצד שני, יום ההולדת שלי קרה ואחת ההחלטות שלי לשנה החדשה הייתה להתנצל פחות.


אז שימו לכם משהו טוב באוזניים ובואו נתקדם.

זה הזמן הזה בשנה שוב! יומולדת לגל!

אחח. זכרונות, חשבונפש, כלמיני דברים כאלה.

ופיניאטה!

מה?

פיניאטה!

מתברר שהרבה אנשים לא יודעים מה זה. אני אסביר.

ה piñata הגיעה, ככל הנראה, לאירופה במאה ה14. משם היא הסתובבה קצת, היום מקשרים אותה בעיקר עם מקסיקו. אנחנו לא מתרכזים בהיסטוריה. הרעיון הוא ליצור מיכל מעיסת נייר, לקשט אותו יפה יפה, למלא אותו בממתקים ו/או צעצועים קטנים, ואז לחבוט בו! אני יודעת שאתם רוצים.

הפיניאטה יכולה לתפוס כל צורה. אתם יכולים להתאים אותה לתמה של מסיבה, אם אתם עושים מסיבת-נושא כלשהי (במסיבת יומולדת פמיניסטית, אפשר לחבוט בפיניאטת ברבי. במסיבת פרישה, אפשר לחבוט באישה בת 65, גם ככה היא לא תגמור את החודש עם הפנסיה שלה. וכן הלאה).

זו פעילות כיפית שמחליפה את שקיות ההפתעה המסורתיות, היא מהווה קישוט נפלא עד שמפרקים לה את הצורה, והיא מפתיעה ומשמחת. באמת, צריך הרבה יותר?

אפרופו צריך:
-רצועות עיתון
-2 כוסות קמח
-2 כוסות מים
-כפית מלח
-בלון
-חוט מחומר חזק כלשהו

אני אשתמש בתמונות של הבלוג Hanging by a Silver Lining. ספציפית, בפוסט הזה, כי התמונות שם מפורטות ומצוינות. אחרי שהעיקרון יובהר, אני אראה לכם את הזווית שלי וכמה אחרות:

עיסת הקמח-מים-מלח

טובלים את רצועת הנייר בתערובת, ואז מחליקים אותה במין גיהוץ בין האצבע לאמה, כדי להוריד את כל החומר המיותר.
 עוזבים עד ייבוש מלא.
מוסיפים עוד שתי שכבות, מחכים לייבוש בין אחת לאחרת.

מפוצצים את הבלון. בשלב זה, הוא מתקלף לבד מהקירות הפנימיים של המיכל ונופל החוצה.
לגבי קשירת המיכל - יש כמה צורות אפשריות. האחת שנראית כאן היא להדביק את החוט סביב הבלון ומעליו להניח עוד שכבה של עיסת נייר. אני עבדתי בשיטה אחרת, יעילה לא פחות.
מקשטים! נגיד, תרנגול הודו.


ואז, בגדול, נשאר רק לחבוט בתרנגול המסכן.

אחרי שכבר החלטתי לנסות להכין פיניאטה, שוטטתי בפינטרסט, והדבר הזה ממש עורר בי שמחה וחשק:



[לצפייה בפוסט המקורי, קליקידי-קליק כאן.]

התאהבתי ברעיון הכוורת הרוחשת, אבל לא הייתי בטוחה שאם אלפף צמר סביב הפיניאטה היא תתפרק כמו שצריך, אז הלכתי על ציפוי אקריליק צהוב. הנה.

אתם רואים את הדבר הירוק שמציץ שם? זה הזנב של הבלון, הקשר והחלק שמעליו. אותו צריך להשאיר חשוף, כדי שיהיה איך לשלוף את הבלון החוצה אחר כך.
 ככה החור נראה אחרי שהבלון הוצא.
 אני מגדילה אותו ומוסיפה שני חורים בצדדים:
הושבתי את הפיניאטה בקערת בומב ומילאתי אותה בממתקים. פשוט לא ייאמן כמה משקל היא סוחבת. המון. הופתעתי ממש מכמה שהכלי חזק ועמיד.

אחרי שכל הממתקים הוכנסו, קיווצ'צ'תי רצועות צלופן ותחבתי אותן פנימה, רק לוודא שאם הפיניאטה תתנדנד באופן קצת מוגזם כשיחבטו בה, שומדבר לא יקפוץ החוצה.




 הו. זה היה כיף.
בקטנה רק אקשר עוד לפוסט נוסף, בו עשו פיניאטה בצורת גביע גלידה, וזה פשוט מותק. יש שם הסברים בתמונות, אבל אני כאן לשאלות, כתמיד.


אני עובדת נורא קשה. לאחרונה יש לי כל כך מעט זמן ואנרגיה לעסוק ביצירה. אחד הדברים שאני מאוד אוהבת בימי הולדת הוא שהם קצת מכריחים אותי ליצור. לפנות כמה שעות להתעסק במשהו יפה וצבעוני. אז מזל שיש אותם. ומזל מיוחד שיש את גל. עוד שנה ועוד שנה ועד 120 בטוב ובאהבה.

בנוהל, כבוד אדיר לסבתא על העוגה. הילד ביקש טירה עם דרקונים ו-וואלה. זו טירה עם דרקונים. אני אחראית רק על ייעוץ ועל הדגלונים. כבוד, סבתאל'ה.

אז מה אתם עושים לכבוד מסיבות יום ההולדת של הילדים בחייכם?
בכל מקרה, תיהנו מאוד! ואולי תשתפו גם אותנו, שכל הכיתה תצחק.

שמחות רבות,
התפרנית

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה