יום ראשון, 21 בספטמבר 2014

אני בארץ. כמה נורא.

ואל תבינו לא נכון, אני לא מדברת על טרנד הירידה מהארץ (שאני מסרבת להאמין שקיים מחוץ לעיתונים), אני מתייחסת רק לחגים המתרגשים עלינו.

כל שנה אני מחליטה להתנהג כמו ילדה גדולה ולהישאר בארץ לחגים (וסליחה מהילדות הגדולות והילדים הגדולים שכן בורחים. לא שופטת. למרות שאני קוראת לזה "בורחים". תאמינו לי, אני בצד שלכם). אני משכנעת את עצמי שלא יהיה נורא, שמשפחה זה טוב, שהנה, אנחנו עושים את זה, שייסורים מכפרים, שהפעם הכל יעבור בשלום, ואז קורה משהו לגמרי מחוץ לשליטתי, מבהיר שלא משנה בכמה זהירות כלכלתי את צעדיי, אני הולכת לשבת בשולחן החג ולשאול נפשי למות.

כל שנה אני מחליטה להישאר וכל שנה אני מתחרטת.

בכל מקרה, עכשיו אין הרבה מה לעשות לגבי זה (למרות שאם תמצאו לי דיל מעולה לאירופה, יש על מה לדבר), חוץ מ, אולי, לדאוג לאוכל טוב ויפה, שמעוכבי זיווגינו, מעוכבי ילדינו, מעוכבי אלוהים-ה*הכנס בן משפחה*-הזה-בלתי-נסבלינו, יוכלו לבכות לתוכו ולרחם על עצמם ביסודיות. [אני לא יודעת למה זה נשמע פטרוני כשאני מדברת על עצמי. אני, אני הולכת לבכות לתוך אוכל יפה מוגש בצורה אסתטית להפליא. אבל אתם מוזמנים להצטרף. אני מבטיחה טישו ו-וואשי טייפ. ולאהוב אתכם, כי מגיע לכם. במיוחד אם מצאתם לי דיל מעולה לאירופה.]


על כל פנים, בין אם אתם ממש שמחים השנה, ובין אם החגים מביאים אתם ניחוח של ייאוש, תחושת כישלון, מעצימים את הבדידות, מלחלחים את העיניים, מכתרים אתכם בזוגות אוהבים וילדים מתוקים, כולאים אתכם בבינוניות המתמשכת של הקיום, מאלצים אתכם להתמודד עם כל מה שלא השגתם, גם השנה, מושיבים אתכם בשולחן ליד בן המשפחה שאתם הכי פחות אוהבים, נותנים רוח גבית לשכנה החטטנית, אני כבר לא זוכרת איך תכננתי לסיים את המשפט הזה, אני רק רוצה לשבת כאן ולהתלונן.

אני אנסה שוב - בין אם אתם בצד השמח של "יאיי, חגים!", ובין אם כמוני, אתם פשוט ממש צריכים חיבוק ארוך, ממושך ומלא כוונה - בואו נדאג לאוכל יצירתי ומרשים. שאם איזו דודה תשאל איך זה שאתם עוד לא נשואים, תוכלו לשנות את נושא השיחה לתיאור מדוקדק של תהליך הכנת חלת הכוורת שלכם. מגיע לה.


קאפקייקס לקינוח?
{לחלוטין לא מצאתי את המקור}
זה קאפקייק שוקולד פשוט, עם קצף ביצים מעליו, או קצף אחר, אני שונאת לאפות, ואז שורפים אותו עם ברנר, אם אתם בקטע של דברים כאלה.

היום הלכתי לחנות מוצרי אפייה בשבילכם ובדקתי - יש שם דבורים כאלה. אני לא מאה אחוז סגורה על החומרים מהם הן עשויות, אבל זה משהו אכיל. בצק סוכר? מרציפן? האם יש הבדל אמתי בין השניים? האם הבהרתי כבר כמה אני לא מבינה כלום באפייה?



אם אתם עובדים עם פרוסטינג וצבע מאכל, זה קאפקייק בציפוי אדום, עם מקל וניל בתור הענף הקטן של התפוח ועלה אכיל כלשהו:
{נצפה אצל מרת'ה סטוארט}

ואם עוד לא שכנעתי אתכם שתבנית מאפינס היא מוצר הכרחי בכל מטבח (במיוחד אם אתם עצלני אפייה כמוני), הנה עוד רעיון מפתה, הפעם מקומי:


ב The Forest Feast מצאתי טארט תפוחים ודבש יפהפה. הם קוראים לו "גאלט" שם. הנה תרגום של המתכון ותמונות וכל היופי הזה:

מצרכים:
בצק הפאי החביב עליכם, מרודד בצורה עגולה
1/2 כוס גבינת ברי (או גבינה רכה אחרת)
כף סוכר
2 תפוחים
3 כפות שקדים קצוצים באיזושהי צורה
1/2 כפית קינמון
כף דבש
כמה גילופי חמאה
גרגרי רימון לקישוט
אופן ההכנה:
על הבצק המרודד, פזרו את הגבינה ומעליה את פרוסות השקדים. מעליהם סדרו במעגלים פרוסות דקות משני תפוחים, טפטפו קצת דבש וחמאה על הכל, קפלו מעלה את קצוות הבצק והכניסו לתנור שחומם ל180 מעלות לבערך 25 דקות. קשטו בגרגרי רימון והגישו חמים או בטמפרטורת החדר.



באתר הזה מצאתי את זה:

ואני אתרגם לכם גם את המתכון הזה, כי אני מגניבה. וכי אז אני יכולה לכתוב (הערות שלי בסוגריים).

מצרכים ל12-15 "תפוחים":
3 כפיות חמאה
4 כוסות מיני מרשמלו (לא רואה למה שזה לא יעבוד עם מרשמלו רגיל)
6 כוסות פצפוצי אורז
10 טיפות צבע מאכל אדום
6-8 מקלות בייגלה
"שטיחים" ירוקים (הממתק החמוץ-מתוק ההוא)
ספריי שמן (או ריבוע נייר מטבח ספוג בקצת שמן)
נייר אפייה
כף גלידה (לא הכרחי בעיניי)
סכין או מספרי מטבח
אופן ההכנה:
1. המיסו את החמאה במחבת מעל אש נמוכה, הוסיפו את המרשמלו-בצורת-רבים וערבבו עד המסה.
2. הסירו מהאש, ערבבו פנימה את פצפוצי האורז ואת צבע המאכל וערבבו עד אחידות.
3. שׁמנו את כף הגלידה, צרו כדורים מהתערובת והניחו על נייר אפייה. אפשר לשמן את הידיים תוך כדי בשביל ליצור צורות נקיות יותר.
4. שברו את מקלות הבייגלה לחצאים והניחו אחד בכל "תפוח".
5. גזרו צורת עלים מהשטיחים הירוקים והניחו על כל "תפוח".


עכשיו עוגיות. הכינו חותכן בצורת רימון מבקבוק, ואז הכינו עוגיות בצורת רימון. אני מקשרת לבלוג של הדס, כי גם היא לא זוכרת למי מגיע הקרדיט. אצלה נמצאות כל הוראות ההכנה, גם לעוגיות היפות האלה וגם לחותכן.


עוד משהו שאני רואה בכל רחבי הפינטרסט היהודי (תירגעו, זה לא איזה גטו אינטרנטי. סתם מה שמתקבל כשמזינים את הביטוי "Rosh HaShana" בפינטרסט), הוא טוויסט על הכלי המכוער עשוי החרסינה שבו מגישים דבש:

ספציפית, לילי מדברת על תפוחים בקרמל, אבל תחליפו בדבש אם בא לכם.
ככה זה נראה אצל מרת'ה סטוארט:
בחרו תפוחים יפים, הוציאו להם את הבפנוכו ומלאו בדבש. זה הכל.

עכשיו, חלות. אני לא יודעת מי מכם מתכנן לאפות חלות לכל החג, אבל הנה כמה אתגרים בשבילכם (שחר, כל הסגמנט הזה מוקדש לך, פסיכי):
אין לי שום הסבר. פשוט בצק חלות, לשחק בו כמו פלסטלינה. זהו.



את הגלריה המלאה והמטורפת תוכלו לראות כאן. בצד הקצת פחות פסיכי, ואתו נחתום את הפוסט החגיגי והממורמר הזה, נוהגים לאפות חלות עגולות לראש השנה, ככל הנראה לסימון מחזוריות או משהו, אני לא יודעת, לא הקשבתי. הנה כל ההסברים, מצולמים ומוסרטים (!), להכנת חלות כאלה.



והבטחנו סרטון לשבת, אז הנה. סרטון. היא מדברת באנגלית, אבל אין כל צורך להבין את מה שהיא אומרת, המצלמה ממוקדת בקליעת החלה כל הזמן. בהצלחה.


חביביי, אנשים מתוקים שמגיעים לפה מדי פעם, אומרים מילים טובות והולכים, חוזרים מדי פעם לבדוק אם כתבתי משהו, נזכרים שאין לי שום משמעת עצמית ומתנחמים בכמה פוסטים ישנים - תודה לכם שאתם כאן, עוד שנה.
שתהיה השנה הנכנסת טובה בהכל מקודמתה, שתזכו לישועות גם בלי לתרום לפסיכים מקברות שקר כלשהו שמתקשרים ב6 בבוקר לנצל את חולשתכם הרגעית ולקחת את כל כספכם, שתראו אור וברכה בכל מעשיכם, שיאהבו אתכם, שם למעלה וכאן למטה, כי בחייאת, מי צריך משהו יותר מזה.


אם אתם מהשמחים לקראת החגים, גייסו את כל הסבלנות והסלחנות והחמלה שלכם לטובת מי שקצת פחות מבסוט.
אם אתם מרגישים נורא ואיום כבר מסביבות ראש חודש אלול, אתם לא לבד. החגים יעברו, אני מבטיחה. נסו, אם אפשר, להקדיש כמה שיותר ריכוז לדברים הטובים בחיים שלכם, לא משנה כמה "קטנים" הם נתפסים בעיניכם.

נשיקות, חיבוקים ושפריצים של דבש,
התפרנית


hatafranit@gmail.com

תגובה 1: