יום ראשון, 20 בספטמבר 2015

פוסטורחת חותמות ביתיות!

שלום, אומה תפרנית יקרה! אני פה רק לרגע, רק בשביל להציג בפניכם את רוני הקסומה שלי (רוני הקסומה - האומה התפרנית, האומה התפרנית - רוני הקסומה) ומיד להסתלק ולפנות לה את הבמה:

"ביקשתי מהתפרנית לכתוב פוסט אורח בבלוג שלה לכבוד פרויקט השנוטובות שלי. היא הסכימה. ואפילו התחילה לראיין אותי. אבל החלטתי למרוד ולכתוב בעצמי, אז הנה, פרויקט השנוטובות.
הפרויקט יצא לדרך באיחור מוגזם, מכיוון שהקיץ שלי היה התקופה הכי עמוסה שהיתה לי בחיים. האיחור היה גדול כל כך, שישבתי בלילה שלפני ערב ראש השנה ופשוט ניסיתי להבין איך הרעיון הזה של שנטובה עובד השנה. וכמובן שהפרויקט לא רלוונטי כפרויקט שנוטובות, ולכן יש לכולנו מזל שאפשר להסתכל על זה כעל פרויקט חותמות.
מאז שאני בבית-ספר יסודי יש לי חלום, ובו אני מכינה לעצמי חותמת. ניסיתי את זה עם מחקים וצבעי מים, או גואש, וזה לא עבד. והמשכתי לחלום. הקיץ קיבלתי חותמות ליום ההולדת מחברה, וגם קניתי לעצמי כמה חותמות. הייתם אומרים שזה ודאי מספיק ואפשר להכין עם מה שיש שנטובה. אבל לי יש שיגעון, ואני מכינה שנוטובות עם עיטורי חיות כשרות, או עם צמחים, רצוי כאלה שקשורים לראש השנה. הכי רחוק שהלכתי היה חצב. היו שנוטובות עם תפוח (המוכר מהצמד תפוח בדבש), היו שנוטובות עם יונה (המוכרת מכרטיסי שנטובה קיטשיים משנות החמישים), וכולי וכולי. כך שקיפודים וינשופים לא כל כך מתאימים לקו שלי. אז השנה, כך חשבתי, הגיע תורם של הדגים. כבר שנים אני רוצה להכין שנה טובה עם הדגים, המוכרים לנו מ"שנהיה לראש ולא לזנב" או מ"שנפרה ונרבה כדגים", שאומרים בערב ראש השנה. וכבר ראיתי בעיני רוחי שנה טובה עם דגים. והדגים יוטבעו בעזרת חותמת. עד כאן טוב ויפה. ציירתי דגים ותכננתי להעביר אותם לסול, לגזור את הצורה שלהם מסול ולהפוך אותם לחותמת. ואז היה חסר לי משהו, אז החלטתי שאני צריכה גם חותמת של שנה טובה. עיצבתי לי אותיות לשנה טובה שלי, וחתכתי אותן, והכנתי חותמת, שנראתה כך:
אפשר לראות כאן שהחותמת מורכבת משלושה חלקים. מכיוון שאני לא יודעת איך קוראים להם מקצוענים, כי אני לא מקצוענית, המצאתי להם שמות: בֶּלֶט, משטח נושא וידית. המשטח הנושא הוא לוח חלק, והבלט בולט מעליו והוא הדוגמא של החותמת. הידית עוזרת לנו לטבול את החותמת בצבע לפני שמחתימים אותה. אני הכנתי את הבלט והמשטח הנושא מסול, והידית היא בעצם פקק שעם של בקבוק יין. הייתי גאה מאד בחותמת, הנחתי צבע גואש בצלחת חד-פעמית והתחלתי להחתים.
מה אומר ומה אגיד, לא נפלתי מהרגליים. הכל היה מטושטש, האותיות עלו אחת על השניה ועוד זוועות. הבנתי שהבלט פשוט לא בולט מספיק וישבתי להכין בלט חדש. קודם שרטטתי את השנה הטובה שלי:
השלב הבא היה להעתיק אותה לדף נוסף. העותק הזה משמש להערכת ההיקף של הדוגמא, שבעזרתו מכינים את המשטח הנושא. העתקתי על החלון. אור נכנס דרך הזכוכית והופך את הנייר לחצי שקוף. זה שולחן אור פרימיטיבי, עד שיהיה לי שולחן אור אמתי בעזרת ה' בקרוב ממש. וזה נראה כך:
את הדוגמא הדבקתי על סול. הפעם השתמשתי בשלוש שכבות של סול, שהדבקתי אחת לשניה מראש. הרי אמרנו, הבלט לא היה בולט מספיק. כאן רואים את שלוש השכבות.
ברקע של התמונה רואים דבק יוהו, או דבק סטיק, או דבק צהוב. יש לו כל מני שמות. זה לא דבק חזק במיוחד ולכן הוא היה מושלם להדבקת הנייר של הדוגמא לסול: הרי אחר-כך אצטרך לקלף את הנייר הזה. כדי להדביק את שלוש שכבות הבלט אחת לשניה, ואחר כך, כדי להדביק את הבלט למשטח הנושא, השתמשתי בדבק ביג. זו פעם ראשונה שאני משתמשת בו. המליצו לי עליו בחנות היצירה, שם קניתי את הסול. והוא די חזק ושימושי. פשוט צריך לתת לו להתייבש במשך שעה לפחות.
אז: הדבקתי את הדוגמא לשלוש שכבות הסול שהכינותי מראש, הדבקתי ונתתי להן זמן להתייבש, וחתכתי אותיות בעובי שלוש שכבות סול,
ואחר כך הדבקתי את העותק לשכבה אחת של סול, וחתכתי את המשטח הנושא, והדבקתי את האותיות הפוכות, בכתב מראה למשטח הנושא-
ונתתי לזה להתייבש. ואחרי שזה התייבש כתבתי על הצד האחורי של המשטח הנושא שנה טובה בכיוון שבו החותמת תצא, כדי שאדע מה הכיוון של החותמת שלי והדבקתי את הידית,
ונתתי לזה להתייבש.
אני חוזרת על "ונתתי לזה להתייבש" שוב ושוב מכיוון שזה חשוב, ואם הדבק לא יבש החותמת פשוט מתפרקת וזה לא נעים.
אז זהו, החותמת שלי היתה מוכנה. ערבבתי גואש בצלחת, מרחתי בזהירות על החותמת, החתמתי, בטוחה שתוך חמש דקות אני מכינה עשרים שנוטובות, בפס יצור ביתי, כמו שאני אוהבת. צילמתי תמונה של החותמת עם הצבע כי חשבתי שזה יפה ואני ארצה להראות לקוראים של התפרנית,
הכל יצא בסדר, שום דבר לא נמרח ולא – אני חוזרת: ולא – הייתי מרוצה. עד כמה לא מרוצה? עד כדי כך שלא צילמתי כלום, כי זה עצבן אותי. חשבתי שזה הגוון של הנייר, כי היה לי נייר צהבהב ונייר לבן. החלפתי מנייר צהבהב לנייר לבן ומנייר לבן לנייר צהבהב. החתמתי את שניהם ולא הייתי מרוצה. חשבתי שאני צריכה להחתים כמה פעמים, כי פעם אחת לא מספיקה. חשבתי שהגוון של הגואש צריך להיות יותר כחול, אז שיניתי אותו.
כלום לא עבד. משהו לא היה בסדר.
השחר עלה, ולא היו לי עדיין שנות טובות. עוד כמה שעות יכנס החג, ואני רציתי להגיע אל ההורים שלי, הביתה, עם שנה טובה שאני הכנתי. מה אביא? שתיתי תה, ומכיוון שאצלנו בבית זה טקס שלם, ומכיוון שממילא היה לי לילה שלם של אינקובציה, הבנתי מה היה חסר לי כל הזמן הזה. נכון, היתה לי חותמת מצויינת. נכון, היו לי שילובי צבעים שאהבתי. נכון, היה לי נייר בגודל הנכון. אבל לא היתה לי כרית החתמה! כל הזמן התעקשתי לטבול את החותמת בגואש וזה לא יצא טוב. המרקם של הגואש לא מתאים לחותמות. לא סתם בדואר לא מחתימים בולים בגואש. זה פשוט לא מתאים! אבל מה נעשה, שאין לנו כרית החתמה בגודל 7X7 ס"מ? נכון מאד. נאלתר.
וכך נראה החדר שלי בשלבים האחרונים והמספקים ביותר של העבודה:
שימו לב לכרית ההחתמה שסימנתי בצילום.
איך מאלתרים כרית החתמה?
כל כרית החתמה מורכבת ממאגר צבע ועליו ספוג. הספוג לח, והחותמת מקבלת צבע רטוב, שאותו היא יכולה להעביר לדף. אני לקחתי מטלית מטבח לחה, קיפלתי אותה לשניים, מתחתיה הנחתי שקית ניילון ישנה ומתחתיה מכסה של קופסת נעליים. המטלית הלחה היא הספוג הלח. למה ניילון? כדי שהלחות מהמטלית לא תוכל לעבור למטה. למה קופסת נעליים? כדי שהניילון לא יחליק על הרצפה כדרך הניילונים. על הכרית הלחה צבעתי שכבת צבע דקה, ולחלחתי אותה אחת לכמה זמן בכמה טיפות מים. הצמדתי את החותמת שלי חזק-חזק, והחתמתי.
וחותמות זה דבר נהדר.
זו היתה הגרסה הבסיסית של השנה הטובה שלי. הנחתי דפים אחד ליד השני והחתמתי. התוצאה הסופית נראתה בערך כך:
וכשהבנתי שחותמת היא כלי ממש חזק, עשיתי גם את זה:
הנחתי על דף A4 דף קטן יותר, והחתמתי על הכל. מדי פעם סובבתי את החותמת. זה פשוט מצויין בעיני שחלק מהאותיות מחוקות.
אחר כך החזקתי את עצמי חזק שלא להתחיל להחתים את כל הקירות בדירה שלי בשנות טובות, והלכתי לארוז.
והדגים? הדגים הלכו לישון. אין חותמת של דגים, לא השנה."


תודה לרוני על היצירה, הצילום, הכתיבה, העריכה והשיתוף! היה נורא כיף לארח אותך. עשית את כל העבודה. בואי שוב.

וגם אני מאחלת שנה טובה ומתוקה לכם, אנשים יפים. ימלא מי שאחראי על העניינים האלה את כל חסרונכם. עוד השנה.

[אנצל את ההזדמנות להזכיר שהבלוג הזה הוא סוגשל בלוג קהילתי; אם מישהו מכם רוצה לכתוב כאן על יצירה משלו - נשמח לארח אותו! אתם יודעים איפה אפשר לכתוב לי.]

תגובה 1:

  1. יפה מאד!! ובלי קשר, או עם, תמיד מעניין לקרוא אותך, את כותבת מצויין. תודה רבה!!

    השבמחק